הקונסטלציה הסומטית הינה כלי חי, נושם, מתהווה ומתפתח אשר
נוצר דרך מיזוג בין שתי אהבות אישיות שלי השייכות לעולמות החיבור, הריפוי וההתמרה.
הקונסטלציה המערכתית והריפוי בתנועה סומטית.
בתנועה הסומטית אנו מבקשות ליצור דיאלוג עם כל מה שנע וחי בגוף.
גופנו החכם מורכב משלל מערכות רבות עוצמה ותבונה אשר בזכותן אנו חיות.
קשר עם הגוף הוא קשר עם עצמנו על כל חלקי האור והצל שבנו.
על המודע והמוכר ועל הלא מודע המבקש הכרה, בשלל אפשרויות יצירתיות.
כל תחושה, רגש, מחשבה, דימוי, זיכרון, תנועה וקול מבקשים להשמע, להראות, לקבל תשומת גוף.
תשומת לב.
לעיתים אנו זוכות לחוות שלל מופעים מפעימים יותר ופחות בנו פנימה.
הרצון לשכלל את היכולת להתמסר לכל מה שנע, עולה ומבקש מענה.
ככל שאנו מסכימות להפנות את מבטנו פנימה היכולת לחוות מופעים אלו הולכת וגדלה.
קיפאון, הצפה, תקיעות, דחיסות וגם כאבים פיזיים יכולים ומבקשים לסייע לנו להתחבר לעצמנו כריבונות לתהליכים של ריפוי והחלמה אישיים.
קונפליקטים, תהיות, שאלות ומצבים של חוסר וודאות אשר שבים ומופיעים בחיינו מביאים עימם תופעות גופניות מעניינות.
הקשבה לתנועת הגוף יכולה להוות מקור למידע, להשראה, לריפוי ובעיקר לחיבור חלקים בתוכנו תוך שחרור תכנים וקולות שאנו נושאים עמנו ולא שייכים לנו.
חיבור במובן של נוכחות ערה והסכמה להרחבת חוויית החיים, חיבור במובן של הקשבה לקול פנימי שככל שאנו מקשיבות לו יותר עוצמתו גוברת והוא עולה בהשפעתו על קולות חיצוניים להם במצבים של ניתוק או העדר נוכחות אנו נוטות להקשיב, לא תמיד מתוך רצון כנה.
הקשבה לגוף מאפשרת לנו לפתח תחושת ביטחון (safety),
סקרנות והתיידדות עם תחושות גופניות מגוונות על הציר שנע בין עונג לכאב.
יצריות ויצירתיות, גמישות וזרימה. מקום לעצירה, למנוחה.
מקום לרצון ולקול פנימי.
התחושה מתפתחת כשפה אישית ומביאה עמה תרבות גופנית חדשה.
התנועה הסומטית מקיימת ריפוי וכוונה לתהליך לשלום ואהבה לעצמנו.
הקונסטלציה המערכתית הינה תהליך מונחה ייצוגים חיצוניים.
שדה התופעות הוא המרחב בו היא מתקיימת.
השדה מספר לנו על פרטי המערכת אותה אנו מבקשים לרפא.
למעשה ישנן אין ספור מערכות בעולמנו האישי והקולקטיבי.
כמעט כל נושא או עניין הוא תלוי מערכת וכולנו שייכים לערב רב של מערכות.
מערכות מאופיינות בכך שהן מורכבות מפרטים המרכיבים אותן.
לכל פרט יש מקום.
ואם נתבונן על זה רוב המאבקים(אולי כולם) הם מאבקים על מקום.
כאשר פרט מסוים (בין אם זה אדם,אובייקט,איבר,רגש וכו') לא מקבל הכרה ו/או נמצא על מקומו המערכת מתחילה להתקע.
מערכות אוהבות תנועה, מערכות זקוקות לתנועה.
בקונסטלציה המערכתית אנו מבקשות להניח את הפרטים במרחב ולהבחין מה קורה להן בכל מיקום.
לאן הן מבקשות לנוע? ביחס למה ולמי הן מוצאות את מקומן.
איך מתקיימת זרימה של יחסי גומלין בין הפרטים? האם ישנו פרט שנשכח, הוסתר או הודחק? לרוב פרט כזה והכרה בו יכולים להשיב את הסדר הנכון למערכת.
בקונסטלציה הסומטית אנו נעות בין שדה הגוף על שלל מערכותיו ופרטיו לשדה התופעות. אנו מבקשות לתת לתופעות הפנימיות ביטוי והכרה חיצוניים.
להתבונן על מקומן,להקשיב להן.לצופה ולמחולל יש השפעה אדירה על האופן בו המערכת מותמרת. לחבר בין הפנימי, האישי, הסמוי, לחיצוני הכללי המערכתי הנראה על פני השטח.
כאשר אנו מתרגלות בקבוצה יש לכל מי שנמצא בה את האפשרות לייצג וגם להוות עדות לתהליך של ביטוי והכרה לנקודות אישיות.
התודעה הקולקטיבית מקבלת במה ומקום להשרות את תבונתה העילאית.
זהו תהליך אינטימי, פרטי וכאשר הוא נחווה בקבוצה הוא מעניק לכל משתתפיה תחושת שייכות כמו גם ערבות הדדית. בכלים של נשימה, קול, תנועה, כתיבה ושיחה.
במפגשים אישיים ניתנת הזכות להניח עצמנו ולהביא את מה שעולה תוך עדות ומלאכת בירור משותפת יחד עם המנחה. הגוף יודע. הגוף זוכר.
הגוף מנהיג את קצב התהליך, לתכנים שמוכנים לעלות לשדה ההכרה.
בזמנים אלו בהם ביטחון, וודאות הופכים פחות נגישים במציאות ונושאים כמו זכויות פרט על גופם ואופן הטיפול בו נפרצים ונבחנים מחדש הקונסטלציה הסומטית מאפשרת למשתתפות בה לשכלל את הקשר לעצמן,לגופן למצפן הפנימי שמורה לנו את הדרך הנכונה עבורנו.
(כמובן שכל הכתוב מעלה מיועד גם לזכרים שבינינו)
